תובנות משיעורי רפואה מערבית

תובנות מתורגמות לחיים משיעורי רפואה מערבית

גיליתי בשיעורים, שכל כימאי וביולוג יודע, שכל דבר שטוב לאטום הקטן, לתא, טוב גם לנו, בני האדם. 

אפשר לראות את זה מקשרים בין אטומים, קשרים קוולנטים( מתה על השטויות האלה), תאים וכו'.

אז כמה תובנות מעניינות מפי המרצה המלכה שלי.

סינרגיזם- פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל 

הגורמים בנפרד.

כמובן שאני מקשרת את זה לזוגיות, הריי זה כל כך משתנה, תקופות בהם אתה בכלל לא יכול להכנס למצב כזה של סינרגיה עם אדם אחר, שהפעולה הטבוה ביותר בשיבלך היא כשאתה עושה אותה לבד. 

ואז תמיד באה התקופה שבה אתה מרגיש שהלבד הזה מספק, אבל בשניים יש איכות עמוקה הרבה יותר.(כמובן שתלוי עם מי).

עוד משהו מעניין, היא העובדה שחזות חיצונית מסויימת מושכות אותנו יותר מאחרות, צבע עינים, מבנה גוף, שיער וכו'. לפי מחקרים זה מראה שהמוח שלנו יודע טוב איזה גנים יהוו זיווג טוב, והקמת צאצאים טובים ובריאים, אנחנו צריכים, והוא מזהה את זה בבן הזוג במראה החיצוני שלו. שזה דיי מדהים, כי אם אני מסתכלת על רוב בני הזוג שלי, כולם היו גבוהים בלונדינים ועם עינים כחולות, דווקא כשטענתי תמיד שאני נמשכת לכהיי עור. המוח שלי יודע בידיוק מה הגוף שלי צריך.

מה שמביא אותי לחלק השני פה, זאת העובדה שאנחנו כל הזמן מנסים לשנות ו"להטעות" את בן הזוג, כשאנחנו צובעים את השיער, שמים עדשות, עושים הגדלות בגוף, כשבעצם אין לנו את זה בגנים. 

זה למה אני תמיד הולכת על טבעי.

ועוד משהו, שאני חושבת שאולי עכשיו נראה קצת מובן מאליו, אבל בזמנו כשהמרצה שלי אמרה את זה, ממש התרגשתי. היא היא פשוט ניסחה במילים את מה שלא הצלחתי לנסח:

בזוגיות צריך לחפש את הדבר שאתה לא יכולה להחליף אותו בדבר אחר.

בשבילי: הקשבה, עומק, הבנה, הכלה.

וזה באמת נכון, למשל אם בן הזוג שלי לא עוזר לי לנקות, אז אני יכולה לשכור מנקה וכו'. 

אבל שום קירבה בין אישית לא תהיה אותו הדבר, כמו עם בן הזוג, ההבנה, האהבה והיכולת לעשות טוב לאדם השני, כשזה נמצא בתוך זוגיות זה אלוהי.

אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

כפי שאתם רואים החתולה לא בסינרגיה איתי, טוב לפחות ניסיתי 

שולחת לכם את אהבתי3>

ויאולטה

תרגיל בדרך אל השקט.

הנה תרגיל נחמד שאני שמחה לחלוק, למדתי שהוא מאוד עוזר לחיות חיים מודעים ושלווים.
אנחנו פועלים הרבה פעמים בדרך שלמדנו בה משהינו קטנים, דרך ההתייחסות שלנו לדברים, דרך ההסתכלות שלנו על העולם, התגובות והמחשבות שלנו על החיים התהווה בעצם הרבה מבלי בחירתנו.
ולכן, לפעמים כשלוקחים סוטואציה או נתון ו"מתחילים איתו דף חדש" יש סיכוי טוב שתופתעו מהתוצאות שתקבלו.
יש לתרגיל הזה כמה מובנים, אדבר הפעם על אחד: להיפטר מההערות שוליים/ להיפטר מהא-"אבל.."
אני החלטתי לקחת שלושה נתונים אצלי שהבנתי שאני חייה עם הרבה הערות שוליים ביחד עם הנתונים והאמת שכשהבנתי את זה נפלו לי הרבה אסימונים.
לדוגמה:
אני שוקלת 65.
אבל..(ופה נכנסות הערות השוליים הרעות שאנחנו חיים איתן ביחד עם הנתון)
-65 זה הרבה יחסית לגובה שלי
-רוב הבנות רזות יותר(טכנית לא נכון אבל זה מה שעלה לי בראש)
-65 זה משקל גבוה אני צריכה לרזות
-65 זה שמן
-65 זה המשקל הכי גבוה שאליו הגעתי
-אם אני מרזה 7 קילו אני בול.
(היה סינון פה אני מודה, היו דברים גרועים יותר בראש שלי)
הריי כשמישהו שואל אותי מה המשקל שלי, כשאני אומרת 65, אני בעצם אומרת בלב את כל ההערות שוליים שכתבתי פה, ומצליפה בעצמי עם ביקורת.
אז אני החלטתי להוריד את הערות השוליים,למתן את הביקורת, זה יקח זמן, אבל זה משתלם.

הגעתי לזה דווקא דרך מדיטציה. כאשר יש זרם מחשבות הרבה פעמים עולים גם הדברים שמטרידים אותי,הפעם ההיא היתה המשקל(אני מציינת שמבחינתי משקל זה יותר לכיוון מראה חיצוני ופחות למספר עצמו, אבל בחלקו המספר גם קובע). אז עלה בי הרעיון המטורף..(חכו לזה..) טם טם טם!! לדמיין עולם תיאורטי שבו המידות הן שונות. למשל, אשה ממוצעת שוקלת 90-100 קילו, ואני בעצם נחשבת מאוד רזה, וחטובה ואולי אפילו רזה מדי בשביל החברה הזאת. (למען האמת דמיינתי כוכב לכת אחר XD)
וזה קצת הכניס אותי לפרספקטיבה, כי הבנתי ש"האני החיצוני שלי" נקבע על פי הסביבה שלי.

זה נורא לגלות שכל דרך המחשבה שלך הושתתה על משהו שלא בחרת, אז אני בוחרת להוריד את הערות השולים, ומבחינתי 65 אומר אך ורק 65 קילו, בלי האבל.

ויאולטה, 65 קילו, סטודנטית, יוגית.

היי חברים,
לאחרונה אני מגלה כמה חשוב לי לכתוב את הדברים שעוברים עלי, את השיעורים שאני עוברת ואת התהליכים שאני נמצאת בהם.
אני מגלה שככל שאני חוזרת אחורה וקוראת אותם שוב, אני רואה את הדברים מעוד נקודות מבט וזה פשוט מענג.
בחודשים האחרונים עברתי תהליך חשוב של התבגרות, במקום הזוגי.
אני רואה כל דבר בחיים בתור שיעור, וכל "נפילה" כחלק בתהליך של שיעור, זה נקרא חיים מודעים.
אין דבר כזה אדם מעצבן, אלה אדם שמשקף בפני את הדברים שאני לא מוכנה להתמודד איתם בעצמי.
ולכן גם בתקופה שהיתי רווקה וגם הזוגיות שחוויתי היו לי מקפצה למקום שבו רציתי ליהיות.
למדתי מה זה לוותר על עצמך בזוגיות, ומה זה לחיות בזוגיות בלי עומק אבל עם הבנה והקשבה זוגית, ולהיפך, זוגיות עם המון עומק ובלי הקשבה והבנה הדדית. ואני חושבת שלמדתי להרגיש בזכות ההתנסויות האלה את מה שאני באמת רוצה.
לפני שנה וחצי הפסקתי לחזור בראש על המנטרה:"אני רוצה זוגיות אמיתית", והחלפתי אותה במנטרה" מה זה זוגיות נכונה בשבילי?".
אני לא חושבת שהבנתי הכל אבל אני יודעת את הרוב, ומספיק גמישה ומכילה בשביל ללמוד את השאר.
אני גם מבינה שזוגיות זה משהו שמתרחב, נושם ומשתנה עם השנים, עם הצרכים, וגם השאלות הופכות בהתאם.
אני מאוד מאמינה במשפט- היה האדם שהיית רוצה לבנות זוגיות איתו.
ואני חושבת שזה משהו שאני לומדת עכשיו.
שבוע שעבר עשיתי מדיטציה בשיעור פסיכולוגיה בודהיסטית, מדיטציה מודרכת, והשאלה שעלתה בה הייתה, אם אני מורידה את כל המסכות, התוויות, מחשבות, המעמד, התיאורים על עצמי, מה נשאר?
עומק, תודעה, נשמה.
זה עזר לי מאוד השבוע, הרגשתי מוצפת רגשית ופגועה, ובאמצע המערבולת שאלתי את עצמי:
מה אני באמת מרגישה? מה אני מנסה להסתיר מעצמי ולא להתמודד איתו?
הפחד שאני לא טובה, הידיעה שאני לא מרגישה מספיק טובה בשביל עצמי, שאני לא מעריכה את עצמי.
אז חיבקתי את עצמי, ואמרתי בלב: אני הכי טובה שאי פעם אוכל ליהיות, ואני אוהבת את עצמי. והבטחתי לעשות את זה כל יום.
היה השינוי שאתה רוצה ליהיות בעולם, ותמיד תשאל האם יש לדרך שבחרת בה לב.
are you ready to have your first last kiss?

ויאולטה