תובנות מתורגמות לחיים משיעורי רפואה מערבית
גיליתי בשיעורים, שכל כימאי וביולוג יודע, שכל דבר שטוב לאטום הקטן, לתא, טוב גם לנו, בני האדם.
אפשר לראות את זה מקשרים בין אטומים, קשרים קוולנטים( מתה על השטויות האלה), תאים וכו'.
אז כמה תובנות מעניינות מפי המרצה המלכה שלי.
סינרגיזם- פעולה משותפת של שני גורמים או יותר
הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל
הגורמים בנפרד.
כמובן שאני מקשרת את זה לזוגיות, הריי זה כל כך משתנה, תקופות בהם אתה בכלל לא יכול להכנס למצב כזה של סינרגיה עם אדם אחר, שהפעולה הטבוה ביותר בשיבלך היא כשאתה עושה אותה לבד.
ואז תמיד באה התקופה שבה אתה מרגיש שהלבד הזה מספק, אבל בשניים יש איכות עמוקה הרבה יותר.(כמובן שתלוי עם מי).
עוד משהו מעניין, היא העובדה שחזות חיצונית מסויימת מושכות אותנו יותר מאחרות, צבע עינים, מבנה גוף, שיער וכו'. לפי מחקרים זה מראה שהמוח שלנו יודע טוב איזה גנים יהוו זיווג טוב, והקמת צאצאים טובים ובריאים, אנחנו צריכים, והוא מזהה את זה בבן הזוג במראה החיצוני שלו. שזה דיי מדהים, כי אם אני מסתכלת על רוב בני הזוג שלי, כולם היו גבוהים בלונדינים ועם עינים כחולות, דווקא כשטענתי תמיד שאני נמשכת לכהיי עור. המוח שלי יודע בידיוק מה הגוף שלי צריך.
מה שמביא אותי לחלק השני פה, זאת העובדה שאנחנו כל הזמן מנסים לשנות ו"להטעות" את בן הזוג, כשאנחנו צובעים את השיער, שמים עדשות, עושים הגדלות בגוף, כשבעצם אין לנו את זה בגנים.
זה למה אני תמיד הולכת על טבעי.
ועוד משהו, שאני חושבת שאולי עכשיו נראה קצת מובן מאליו, אבל בזמנו כשהמרצה שלי אמרה את זה, ממש התרגשתי. היא היא פשוט ניסחה במילים את מה שלא הצלחתי לנסח:
בזוגיות צריך לחפש את הדבר שאתה לא יכולה
להחליף אותו בדבר אחר.
בשבילי: הקשבה, עומק, הבנה, הכלה.
וזה באמת נכון, למשל אם בן הזוג שלי לא עוזר לי לנקות, אז אני יכולה לשכור מנקה וכו'.
אבל שום קירבה בין אישית לא תהיה אותו הדבר, כמו עם בן הזוג, ההבנה, האהבה והיכולת לעשות טוב לאדם השני, כשזה נמצא בתוך זוגיות זה אלוהי.
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
תגובה 1:
זה ממש מעניין, מה שרשמת, אני חייבת להודות! לפעמים יש משיכה בלתי מוסברת לאדם מסויים, בלי שיהיה לנו הסבר מובן באמת, אבל הלב שלנו כאילו נקרע אליהם מה"בפנים" שלנו. זה בדיוק מה שהרגשתי כלפי הבחור שלי, מהיום הראשון בו הכרתי אותו ועד היום, 5 שנים אחרי! :) לפעמים התחושות האלה מתעמעמות, אבל כשאני מתרכזת וחושבת רק עליו, מבודדת את כל שאר הדברים שמטרידים אותי בשגרת היום-יום שלנו, שלפעמים קצת משכיחים ממני את הרגשות שלי, וחושבת באמת אך ורק עליו במוחי, אני נמלאת חום ואהבה שאין כמותם, רוך, תחושה מוגנת. אני לא יודעת אם זו הרומנטיקניות חסרת התקנה שלי, או הגנים שמדברים.. ;)
הוסף רשומת תגובה