Blue Pineapple Cake

היי חברים,
לאחרונה אני מגלה כמה חשוב לי לכתוב את הדברים שעוברים עלי, את השיעורים שאני עוברת ואת התהליכים שאני נמצאת בהם.
אני מגלה שככל שאני חוזרת אחורה וקוראת אותם שוב, אני רואה את הדברים מעוד נקודות מבט וזה פשוט מענג.
בחודשים האחרונים עברתי תהליך חשוב של התבגרות, במקום הזוגי.
אני רואה כל דבר בחיים בתור שיעור, וכל "נפילה" כחלק בתהליך של שיעור, זה נקרא חיים מודעים.
אין דבר כזה אדם מעצבן, אלה אדם שמשקף בפני את הדברים שאני לא מוכנה להתמודד איתם בעצמי.
ולכן גם בתקופה שהיתי רווקה וגם הזוגיות שחוויתי היו לי מקפצה למקום שבו רציתי ליהיות.
למדתי מה זה לוותר על עצמך בזוגיות, ומה זה לחיות בזוגיות בלי עומק אבל עם הבנה והקשבה זוגית, ולהיפך, זוגיות עם המון עומק ובלי הקשבה והבנה הדדית. ואני חושבת שלמדתי להרגיש בזכות ההתנסויות האלה את מה שאני באמת רוצה.
לפני שנה וחצי הפסקתי לחזור בראש על המנטרה:"אני רוצה זוגיות אמיתית", והחלפתי אותה במנטרה" מה זה זוגיות נכונה בשבילי?".
אני לא חושבת שהבנתי הכל אבל אני יודעת את הרוב, ומספיק גמישה ומכילה בשביל ללמוד את השאר.
אני גם מבינה שזוגיות זה משהו שמתרחב, נושם ומשתנה עם השנים, עם הצרכים, וגם השאלות הופכות בהתאם.
אני מאוד מאמינה במשפט- היה האדם שהיית רוצה לבנות זוגיות איתו.
ואני חושבת שזה משהו שאני לומדת עכשיו.
שבוע שעבר עשיתי מדיטציה בשיעור פסיכולוגיה בודהיסטית, מדיטציה מודרכת, והשאלה שעלתה בה הייתה, אם אני מורידה את כל המסכות, התוויות, מחשבות, המעמד, התיאורים על עצמי, מה נשאר?
עומק, תודעה, נשמה.
זה עזר לי מאוד השבוע, הרגשתי מוצפת רגשית ופגועה, ובאמצע המערבולת שאלתי את עצמי:
מה אני באמת מרגישה? מה אני מנסה להסתיר מעצמי ולא להתמודד איתו?
הפחד שאני לא טובה, הידיעה שאני לא מרגישה מספיק טובה בשביל עצמי, שאני לא מעריכה את עצמי.
אז חיבקתי את עצמי, ואמרתי בלב: אני הכי טובה שאי פעם אוכל ליהיות, ואני אוהבת את עצמי. והבטחתי לעשות את זה כל יום.
היה השינוי שאתה רוצה ליהיות בעולם, ותמיד תשאל האם יש לדרך שבחרת בה לב.
are you ready to have your first last kiss?

ויאולטה