תרגיל בדרך אל השקט.

הנה תרגיל נחמד שאני שמחה לחלוק, למדתי שהוא מאוד עוזר לחיות חיים מודעים ושלווים.
אנחנו פועלים הרבה פעמים בדרך שלמדנו בה משהינו קטנים, דרך ההתייחסות שלנו לדברים, דרך ההסתכלות שלנו על העולם, התגובות והמחשבות שלנו על החיים התהווה בעצם הרבה מבלי בחירתנו.
ולכן, לפעמים כשלוקחים סוטואציה או נתון ו"מתחילים איתו דף חדש" יש סיכוי טוב שתופתעו מהתוצאות שתקבלו.
יש לתרגיל הזה כמה מובנים, אדבר הפעם על אחד: להיפטר מההערות שוליים/ להיפטר מהא-"אבל.."
אני החלטתי לקחת שלושה נתונים אצלי שהבנתי שאני חייה עם הרבה הערות שוליים ביחד עם הנתונים והאמת שכשהבנתי את זה נפלו לי הרבה אסימונים.
לדוגמה:
אני שוקלת 65.
אבל..(ופה נכנסות הערות השוליים הרעות שאנחנו חיים איתן ביחד עם הנתון)
-65 זה הרבה יחסית לגובה שלי
-רוב הבנות רזות יותר(טכנית לא נכון אבל זה מה שעלה לי בראש)
-65 זה משקל גבוה אני צריכה לרזות
-65 זה שמן
-65 זה המשקל הכי גבוה שאליו הגעתי
-אם אני מרזה 7 קילו אני בול.
(היה סינון פה אני מודה, היו דברים גרועים יותר בראש שלי)
הריי כשמישהו שואל אותי מה המשקל שלי, כשאני אומרת 65, אני בעצם אומרת בלב את כל ההערות שוליים שכתבתי פה, ומצליפה בעצמי עם ביקורת.
אז אני החלטתי להוריד את הערות השוליים,למתן את הביקורת, זה יקח זמן, אבל זה משתלם.

הגעתי לזה דווקא דרך מדיטציה. כאשר יש זרם מחשבות הרבה פעמים עולים גם הדברים שמטרידים אותי,הפעם ההיא היתה המשקל(אני מציינת שמבחינתי משקל זה יותר לכיוון מראה חיצוני ופחות למספר עצמו, אבל בחלקו המספר גם קובע). אז עלה בי הרעיון המטורף..(חכו לזה..) טם טם טם!! לדמיין עולם תיאורטי שבו המידות הן שונות. למשל, אשה ממוצעת שוקלת 90-100 קילו, ואני בעצם נחשבת מאוד רזה, וחטובה ואולי אפילו רזה מדי בשביל החברה הזאת. (למען האמת דמיינתי כוכב לכת אחר XD)
וזה קצת הכניס אותי לפרספקטיבה, כי הבנתי ש"האני החיצוני שלי" נקבע על פי הסביבה שלי.

זה נורא לגלות שכל דרך המחשבה שלך הושתתה על משהו שלא בחרת, אז אני בוחרת להוריד את הערות השולים, ומבחינתי 65 אומר אך ורק 65 קילו, בלי האבל.

ויאולטה, 65 קילו, סטודנטית, יוגית.